עבריינות תעסוקתית

המושג של עבריינות תעסוקתית מתייחס לכל מגוון העבירות המבוצעות על-ידי מועסק  כנגד הארגון המעסיק. אילו יכולות להיות עבירות פליליות , חריגות נוהליות או אתיות כאשר המכנה המשותף ביניהן הוא העדפת האינטרס האישי על פני אינטרס הארגון. האינטרס האישי יכול להיות כלכלי,מעמדי או אידיאולוגי.

ארגון תעסוקתי הנו כל ארגון בו פועל האדם בתמורה לשכר ו/או לקידום רעיונותיו

ומאוייו . המסגרת יכולה להיות מפעל יצרני, משרד ממשלתי, ארגון צבאי, תנועה מפלגתית-אידיאולוגית, גוף התנדבותי וכד'.

 

עבריינות תעסוקתית איננה זהה לעבריינות צווארון לבן הואיל והיא כוללת גם עבירות המבוצעות על-ידי עובדי כפיים כגון עובדי ייצור במפעל תעשייתי או במפעל עתיר ידע, מפעילי מחשב, מחסנאים ונהגים, קציני צבא. המשותף להם הוא ניצול לרעה של הידע המקצועי והאמון שהם מקבלים כבעלי התפקיד  המוגדר. לקבוצה זו אינם שייכים עברייני מס למיניהם, ספקולנטים במט"ח, מבריחי סחורות, המרמים בנקים או מריצי ניירות-ערך, מבצעי תרמיות ביטוח וכד'.

 

עבריינות התעסוקתית חוצה גבולות  מעמדיים, היות ומבצעיה שייכים לכל השכבות החברתיות-כלכליות ולא ניתן לבנות פרופיל פסיכולוגי-סוציולוגי. לגבי רובם לא מתגלים התנהגויות עבריינות בתחומי חיים אחרים.  אין בהם תכונות אופי שניתנות להגדרה כרוע לב, תוקפנות, אכזריות, חמדנות, שנאה, קינאה. הם אינם מונעים על-ידי דחפים בלתי ניתנים לריסון, אינם חסרי רגישות מוסרית, אינם יצורים אנטי-חברתיים.

אין לחפש את פשר ההתנהגות העבריינית-תעסוקתית  במצוקות ילדות או בחוסר חינוך לערכים. לא ניתן להסבירה על רקע תסכול סוציאלי של תת-תרבות מקופחת. העבריין התעסוקתי אינו פועל בעקבות חסך גלוי של כסף או מעמד חברתי אלא מבקש יותר ממה שיש לו. הוא מבקש יותר: כסף, יחס, כוח – במילה אחת הצלחה . הם שואפים לקבל יותר ומהר יותר ובוחלים פחות באמצעים להשגת המטרה.

 

העבריין התעסוקתי עשוי להיות רגיש  למצוקת הזולת, בעל ערכים חיוביים בחיי המשפחה, שומר מצוות ואהבה לחי ולטבע.

 

נראה כי לפנינו התנהגות נרכשת בצורה ישירה או עקיפה ונקבעת על-ידי המידה בה האדם פועל בסביבה תעסוקתית בה ניתן ונהוג לבצע עבירות כאלה. העבריינים אלה  מתחילים את דרכם בחיים, בדרך-כלל, לא בשכונות עוני, או במשפחות הרוסות ואינם משתייכים לחבורות נוער עבריין אלא, מתחנכים בבתים מהמעמד הבינוני, מסיימים את לימודיהם הסדירים, משרתים בצבא ומתחילים קריירה מקצועית עם כוונות ומוטיבציה חיוביים. אלא, שהם נקלעים למסגרות או לקבוצות תעסוקתיות בהן קיימת סתירה בין הנורמות ההתנהגותיות לבין החוק. עקיפת החוק הופכת לנורמה התנהגותית. העבריינות התעסוקתית פורחת בסביבה אשר אינה מאוחדת כנגדה. החוק והנוהל לוחץ לכיוון אחד והנורמות לכיוון אחר. אנשים וקבוצות אנשים מקבלים אינדיבידואליזציה – מוקד ההתייחסות שלהם היא הסביבה הקרובה, האינטרס הכלכלי-מקצועי הקרוב ופחות הסביבה הכללית-רחוקה והאינטרס החברתי כולל.

 

מאפייני העבריינות התעסוקתית:

 

פעילות בלתי חוקית – לא אלימה – הגורמת נזק לאינטרסים כלכליים, חברתיים וממשלתיים. היא פוגעת ביעילותם של מוסדות, בתהליכים ובפרויקטים כלכליים. הנפגעים הן המשקיעים, הצרכנים והעובדים, השפעתה מורגשת בבריאות הפיזית ובביטחון הציבור הכללי.

 

אפיוניה:

 

1. הקורבן אינו חש בנזק , לרוב, אלא במועד מאוחר כאשר הנזק גדול או אף הרסני.

עם גילוי הנזק, לעתים קרובות, מטלתם הראשונה של החוקרים הנה לבחון ולהגדיר אם הפעילות אכן הייתה בלתי חוקית, האם היא בגדר פשע פלילי.

 

2. המבצעים הם , בדרך כלל, בראש הפירמידה המקצועית (לאו דווקא הארגונית) ונוקטים באמצעים מתוחכמים כדי להסתיר את מעשיהם.

 

3. העבירות מבוצעות בתחומים בהם אין גישה למשטרה, בטריטוריה של העבריין, אליה יש לו גישה חוקית וחופשית. היא מתבצעת בתוך ערמות הניירת, בתוכי מאגרי המידע הממוחשבים, מקומות בהם אין סיורים משטרתיים ואין ביקורת חיצונית.

 

4. גם לאחר גילוי הנזקים, קשה לעתים להוכיח את האלמנטים המשפטיים- ואייתים של העבירה, כי לרוב עבירות אלה אינן משאירות עקבות.

 

קיים יחס אמביוולנטי של חלקים מהציבור לסוגים מסוימים של עבריינות תעסוקתית, המגלים מידה של סלחנות והבנה בניגוד לפשעים אלימים. לעתים , הממונים מעדיפים להעלים עין מכיוון שהעבירות בוצעו תחת אפם ומעידות על כישלונם  . הארגונים עצמם חוששים כי חשיפת הפשע תגרור לאבוד אמון  הציבור בארגון , בחברה או במקצוע הספציפי.

 

5. אחוז ההרשעות בדין נמוך והעונשים קלים יחסית מכיוון שלעבריינים אלה יש אפשרות להגנה משפטית טובה יותר.

 

 

מאפיינים של עבריינים תעסוקתיים:

שלושה גורמים צריכים לחבור יחד כדי שתתרחש עבריינות תעסוקתית:

א. הצורך .

ב. ההזדמנות.

ג. ההצדקה.

.

הצורך יכול להיות רצון להישג כלכלי או שאיפה לזכות במעמד או יחס מועדפים.

הצורך הכלכלי איננו נמדד בערכים אובייקטיביים של גובה חוב כספי לדוגמא, אלא בהערכה הסובייקטיבית של האיש לגבי הקושי בהשגת הסכום בדרך חוקית. הקושי  גם מתבטא באי-היכולת של האיש לשתף או להתחלק עם הזולת במצוקתו. לעתים, גאווה אישית, חוסר קומוניקציה, או סגירות מונעים ממנו לפנות לעזרת האחר. רגשות הקיפוח במעמד המקצועי או הארגוני אינם גלויים וברורים לעין כל אלא, תחושות אישיות פנימיות. מקור כל מעילות היא התאווה ולא הצורך, התיאבון ולא הרעב.

על כן, לעתים קרובות, העבריין התעסוקתי נתפס על ידי הסביבה כאדם מצליח, מאושר ובעל 'נכסים חברתיים'  מעוררי קנאה. לסביבתו אינה מובנת כלל הסיבה , המניע או, הצורך לסכן את הישגיו בביצוע העבירה  שנתגלתה. התנהגותו העבריינית הנה בלתי מובנת לסביבתו הקרובה שתגובתה נעה בין אמונה בזכאותו, האשמה כלפי גורמים חורשי- רע או, סברה כי  משבר נפשי או סטייה עמוקה באישיותו הובילוהו להתנהגותו המזיקה.

 

ההזדמנות הנה שילוב של האפשרות / הנגישות לבצע את העבירה עם ההערכה לסיכוי נמוך להתגלות ולהיענש. אם הצורך מקורו כולו בחוויה האישית של האדם, הרי ההזדמנות תלויה , לפחות בחלקה, בארגון המעסיק.

התרבות הארגונית, אמצעי הביקורת והבקרה והטיפול במקרים של עבירות וחריגות המתגלים מהווים את התשתית לאותה הזדמנות. אם ארגון הנו סלחני כלפי עובד שמעל בשל מעמדו הבכיר, הוותק, הישגיו בעבר או הפגיעה המזערית של מעשיו הנו נותן אישור ברור לעובדים אחרים לפעול בדרך דומה. אף ארגון איננו חסין בפני מעילה, במיוחד לא אלה המאמינים כי הם חסינים.

העולם התעסוקתי המודרני  מעניק כר נרחב של הזדמנויות  ומקטין את החשש בפני חשיפה והענשה. בעבר הלא רחוק ההון העיקרי של החברות נתבסס על נכסים פיננסיים , אמצעי ייצור ונכסי דלא ניידי. כיום, ההון של חברות היי-טק מורכב ברובו מידע ומידע.  נכסים אלה קלים הרבה יותר להעברה , בעיקר באמצעות התקשורת הממוחשבת . לא עוד פריצה לכספות, גניבת ציוד יקר ערך אלא, הדלפת ידע מקצועי ייחודי , תוכניות מיזוג או רכישה , מועדי הנפקה או דרכי חדירה לשוק. על ידי הקלדה על מקשי מקלדת אפשר להעביר סכומי עתק למרחקים  עם חשש מינימלי להתגלות.

כאשר העבירות מתוכננות מראש ומבוצעות על יד בעלי גישה חוקית או מי שנימצא בראש הפירמידה המקצועית, הסיכוי כי יוותרו עקבות או ראיות הולך ופוחת. יידע ומידע מאוכסנים בהרבה מקרים בראשו של האדם  ומועברים מפה לאוזן או במקרה הגרוע באמצעים פיסיים ו/או טכנולוגיים.  הטכנולוגיות החדשות  נותנות יתרון, לפחות זמני, לפורצי הדרך , למפרי החוק, לעבריינים עד אשר כתגובה הנפגעים, הניזוקים  והרשויות המופקדות על שמירת החוק יפתחו אמצעי מיגון וחשיפה מותאמים למעשיהם של הראשונים.

 

 

 

ההצדקה. העבריין התעסוקתי מחשיב את עצמו לרוב כאדם ישר ומהימן  ביסודו וחשוב לו לשמור על תדמית זו כלפי עצמו וכלפי סביבתו. לשם כך הוא מפתח מנגנון של רציונליזציה מראש למעשיו העבריינים.

הרציונליזציה כוללת טיעונים כגון:

• "כולם עושים או היו עושים זאת במקומי."
• "מגיע לי, התרומה שלי לארגון עשרת מונים ממה שאני מקבל."
• "לא גרמתי נזק לאף אחד."
• "המעשה שלי תיקן עוול גדול שנעשה לי ולאחרים במעמדי."
• "זו לא עבירה כי הנהלים , החוקים מעוותים."
• "הארגון אשם כי לא שמר על רכושו"
• "אני אדם ישר, לו הייתי לא ישר יכולתי לקחת הרבה יותר. מישהו אחר במקומי היה לוקח הרבה יותר".

 

רוב האנשים המעורבים בעבירות תעסוקתיות הם אנשים הנתפסים על-ידי הממונים ועל-ידי סביבתם כאנשי אמון יעילים ופעילים בעיסוקיהם. בעצם, קיים יחס ישיר בין מידת האמון למידת היכולת לגרום נזק. ככל שהמועסק זוכה לפחות אמון בארגון יכולתו למעול פוחתת. ככל שהאדם זוכה ליתר אמון בתוך הארגון יכולתו למעול גדלה.

 

 

כאשר שלושת הגורמים חוברים יחדיו קיימת הסכנה כי המועסק יבצע עבירה. ברגע שביצע עבירה בעקבותיה זכה לתועלת שביקש להשיג מבלי לשאת בעונש הרי פתוחה הדרך לניסיון נוסף. לאחר שניים שלושה מעשים שזכו בתגמול זה הופך להרגל וההרגל הופך להתמכרות. ללא שינוים קיצוניים בסביבה התעסוקתית,  בתרבות הארגון או על-ידי סגירת ההזדמנויות קשה לגמול עבריין תעסוקתי מועד. כל מי שנתפס מועל באמון טוען שזו הפעם הראשונה. כוונתו, לרוב, שזו הפעם הראשונה במקום הזה, בשיטה הזאת, הפעם הראשונה שנתפס והפעם היחידה שהוא מוכן לספר עליה.

 

ההתנהגות העבריינית התעסוקתית הנה התנהגות נלמדת בצורה ישירה או עקיפה. האיש לומד לאתר הזדמנויות אך, מעל לכל לומד כיצד לחיות בשלום עם המעשים שלו, כיצד לבצע עבירות ולשמור על הדימוי של אדם ישר ומכובד. הוא לומד להצדיק את מעשיו בעיני עצמו ובבוא העת בעיני אלה הקרובים והחשובים לו. לימוד ההצדקות נעשה על-ידי שינוי בעמדות בנושאים תעסוקתיים ובנושאים חברתיים הנושקים בנושאי שמירת חוק וסדר, מוסר, צדק, משפט וכיו"ב. איש זה עשוי לפרש חלק מהתהליכים החברתיים והכלכליים כמוסר כפול ומפתח לעצמו מערכת של מוסר כפול: האחד להצדיק את מעשיו הוא ומעשים דומים והנשי המתייחס לתחומים האחרים של החיים.

 

מקורות חברתיים

 

"מצאנו פרצה בחוק" צוטט  בעיתונות מזכיר הממשלה בפרשת העמותות." הסתמכתי על ייעוץ עורך דיני" צוטט ראש מדינה  כהסבר לקבלת מאות אלפי דולרים מאיל הון. נראה כי הראשון שאל את עצמו במערכת הבחירות: כיצד נגייס כספים מבעלי ממון ואחרים מבלי לעבור על "החוק היבש" המפריע למטרתנו – בחירת ראש מדינה?   כיצד לקבל  תשלומים כספיים מבעל הון  מבלי שזה יתגלה ובלי לעבור על "החוק המנוכר"?  שאל כנראה  הנשיא את יועצו המשפטי.  כאשר ההתייחסות אל חוק הוא כדבר טכני  אזי השמירה על החוק הוא עניין של טכניקה התנהגותית גרידא.

הקריאה "הוא זכאי" ממחישה את הגישה הלגליסטית. אין קוראים "הוא ישר " או "הוא צדיק"  שיש בהם להורות על טוהר כפיים אמיתי .

מנהיגים הרואים בשלטון החוק בלבד את אושיות המשטר הדמוקרטי בונים מיתוס של עליונות החוק והמשפט ואינם מלווים זאת בהטפה למוסר, כבוד, צדק, שבחלקם אינם שפיטים כלל . מי שמציג את החוק כגבול התנהגותי אליו אפשר להגיע אך, לא לעבור אותו מציג בפני האדם משימה קשה ואולי בלתי אפשרית. בסערת החיים, לחץ  האירועים ובעומס החיים המודרניים התחרותיים קשה להגיע  בתנופה  עד הגבול ולא לעבור אותו. כאשר הגב נלחץ אל הגבול החוקי קשה יותר להימנע  מלחפש פרצה, לא לנצל מגרעת .

האזור  הקרוב לגבול החוקי צריך להיות מוקף ב"אזור ביטחון" תחום האי-מוסרי, חוסר המכובדות או חוסר הצדק. חינוך לשמור על גבולות המוסר והצדק, על התנהגות מכובדת ואתית, התחשבות בצורכי הזולת והציבור ירחיק את האדם מאזור המסוכן של הבלתי חוקי. על מנת שבסערת החיים לא תתנפץ סירתך על מצוקיו התלולים ומסוכנים של הבלתי חוקי עליך להתרחק מהם ולהישמר מסרטוני הבלתי מוסרי. אל גבולות החוק מתקרבים רק אלה החוצים או עוקפים את אזור תחום המוסר.

התפיסה הרואה בחוק  ובמשפט חזות הכול היא גישה מסוכנת. שלטון החוק ככל שלטון עריץ הוא ופוגע בחלש וביחיד ומקפח זכויות ככול שלטון. כדי שיהיה אנושי וצודק, כדי שהציבור יכבדו וישמע לו חייב הוא להיות מלווה בתורת מוסר ובתרבות ראויה.

האיסור לגנוב, לפגוע נפשית וגופנית בזולת, לרמות מוסדות ציבוריים, לא לשלם מסים למדינה וכיו"ב הם איסורים מטעמים מוסריים-חברתיים. אלה מעשים לא יאים לאדם ולאזרח המכבד את עצמו. השאלה אם זה חוקי או לא חוקי היא שאלה הנשאלת על ידי עבריין בפוטנציה או אדם שוויתר על כבודו ועל מוסריותו .

אדם המכריז "מצאתי פרצה בחוק" כאילו הכריז הנני נבל ברשות. אם חפץ אתה כי אדם ישמור על החוק ויכבדהו הטף להתנהגות מכובדת , אתית ומוסרית.

טכניקה התנהגותית של שמירה על החוק ללא התייחסות למוסר ואתיקה מתקבלת על ידי הציבור כהתנהגות דו-ערכית, כמסר כפול, כשלטון אי-הצדק כניצול החוק והשררה לתועלת אישית על יד  החזקים בחברה על חשבון החלשים . הערכה מעין זו תוביל בהכרח לאי-כיבוד החוק והמשפט  ולפיתוי  לעקוף או לעבור על החוק.

בעולם התעסוקתי המודרני מתקצרת תקופת ההעסקה  של עובד בארגון  מסוים. אם בעבר נחשבה התמדתו של עובד בחברה מסוימת ובתפקיד מסוים כסימן להצלחה, הרי כיום שואפים העובדים כל העת "לשפר עמדות" ונמצאים בחיפוש מתמיד אחר תפקידים חדשים ומכניסים יותר. עובד הנשאר במקום אחד מספר שנים עלול להיחשב כ"תקוע" , בלתי מצליח.

יותר ויותר תפקידים מאוישים על ידי עובדים זמניים או שירות חיצוני (OUTSORCING). כיום המעסיק הגדול ביותר בעולם זו חברת כוח אדם זמני( (MANPOWER.

במקביל התרבו התפקידים הצורכים משרות חלקיות והתרבו העובדים המחלקים את זמנם בין מספר מעבידים. מספר העובדים הנותנים שירותים מהבית  הולך וגדל וצופים כי בעתיד יהווה חלק ניכר מכוח העבודה במשק. מגמות אלה  מפחיתות את הקשר , המחויבות וההזדהות של העובד עם המעסיק. קטן הסיכוי של עובד לפתח נאמנות אישית למעביד בדמות מנהל -ממונה או לארגון  כמסגרת  .  האנשים מפתחים נאמנויות רבות יותר בשל עיסוקיהם המגוונים , ניידותם ורב- גוניות  סביבתם האנושית. המציאות  של חברות בינלאומיות פרוסות בארצות שונות יכולה לגרום לכך שמנהל ישראלי יעבוד בחברה אמריקאית הנשלטת על ידי יפנים ויהיה  כפוף למנהל- על אנגלי שמשרדו בהולנד .מחד גיסא,  האווירה העסקית מאופיינות כיום בתחרות חריפה ובלתי מתפשרת כנגד המתחרים הנתפסים לעתים קרובות כיריבים- אויבים. מאידך, הדינמיות העסקית הופכת לעתים קרובות יריבים קשים לשותפים באותם מקרים בהם מופיע בשוק מתחרה חדש ובעיקר עקב מדיניות  השינויים המבניים, המיזוגים , הרכישות וההשתלטויות. חברות וותיקות ומבוססות יורדות מנכסיהם או אף נעלמות בפרקי זמן קצרים. הדבר מלמד את העובד לא לקשור יתר על המידה את עתידו לארגון מסוים  אלא לסמוך יותר על עצמו ולדאוג ישירות לעצמו. במקום לומר:" אני עובד ב-…  " העובד  מתבטא כיום : "אני עובד עבור/בשביל… ".

 

השינויים החברתיים והתעסוקתיים שתוארו  מעבירים את הדגש ממאמצי גילוי "הסוטים האנטי חברתיים" ומאמצי בקרה ופיקוח אל  מאמצי המניעה  על ידי חינוך והכוון ואל ההרתעה.

(נכתב ע"י שותפי לשעבר זיגי הורוביץ ז"ל.)